כיסוי ביטוח במקרה שאישור המיגון לא הוצג לחברת הביטוח 

באתרי בדיחות על עורכי דין, יש לעיתים אסופת בדיחות בשם "הטענות האבסורדיות ביותר".

הקורא אותה מתקשה להאמין, שעורכי דין מעיזים להעלות טענות כאלה בפני שופטים. חיצי הלגלוג מופנים כלפי עורכי הדין.

אלא שכאן אנו מבקשים, ברשותכם, להחלץ להגנתם של עורכי הדין.

במהלך השנים כל עורך דין לומד לדעת, כי מה שנראה מטופש ומקומם בעיני שופט אחד, עשוי להיחשב חכם ומלומד בעיני שופט אחר.

עורך דין העושה את מלאכתו נאמנה ללקוח, חייב אם כן, לעיתים, למחול על כבודו ולהעלות טענות שייתכן כי הוא, כשופט, היה דוחה אותן בשתי ידיים.

החוכמה היא, אם כן, לדעת בפני מי אתה עומד.

זאת לא ידעה, כנראה, חברת הביטוח אליהו, בעמדה בפני השופט נעם סולברג, בבית משפט השלום בירושלים.

מכונית הסובארו של נתנאל מרצבך נגנבה.

מרצבך היה מבוטח בחברת הביטוח אליהו. זו סירבה לשלם למרצבך את תגמולי הביטוח, בטענה שלא מילא אחר תנאי מוקדם שבפוליסה הנוגע לאמצעי מיגון.

כאן יש לדייק. במכוניתו של מרצבך היו גם היו אמצעי מיגון כנדרש, ואף למעלה מכך.

פוליסת הביטוח דרשה להתקין ברכב אחד משלושה אמצעי מיגון: אימובילייזר, או ביטכונית, או רב-בריח.

בפועל, הייתה במכוניתו של מרצבך גם מערכת אזעקה, גם אימובילייזר וגם רב-בריח.

אלא מאי, כלשון המשפטנים, מרצבך לא המציא לאליהו, טרם הגניבה, את אישור התקנת אמצעי המיגון.

על עובדה זו (אי המצאת האישור טרם הגניבה), עטה אליהו כמוצאת שלל רב.

מרצבך פנה לבית משפט השלום בירושלים. תביעתו הובאה, כאמור, בפני השופט נעם סולברג.

אליהו הפנתה את השופט לפתיח של הפוליסה שלה. שם נאמר כך:


"מבוטח נכבד,

שים לב להתנאות בפוליסה בדבר מיגון...תנאי מוקדם לכיסוי גניבה...ע"פ פוליסה זו הוא בקיום אחד לפחות משלושת התנאים המפורטים להלן:

א. מערכת הגנה מסוג אימובילייזר (משבת מנוע)...

ב. קיום מערכת הגנה "ביטכונית"...

ג. קיום מערכת הגנה מסוג סופר רב בריח...

אין אישור מיגון".

עיניך הרואות, אמרה אליהו לשופט סולברג, אם "אין אישור מיגון", כנאמר בפתיח לפוליסה, אין ביטוח.

השופט ראה בציטוט זה שעשתה אליהו הצגת דברים שיכולה להטעות.

המילים "אין אישור מיגון" באות רק לאחר פירוט אמצעי המיגון הנדרשים.

המעיין בפוליסת הביטוח, בין אם הוא מיודעי דת ודין, לא כל שכן אם הוא הדיוט, מבין כי המשפט "אין אישור מיגון", לא בא אלא כציון עובדה על כך שנכון לאותו מועד, אכן אין אישור מיגון.

מעבר לכך, מוסיף השופט, אין להלום מצב שבו המבוטח משלם את דמי הביטוח להנחת דעתה של חברת הביטוח, מקבל פוליסת ביטוח חתומה, דואג להתקנת אמצעי מיגון, אך למעשה, רטרואקטיבית, יתברר כי אין לו כיסוי ביטוחי, באשר לא המציא לחברת הביטוח אישור מיגון.

דומה כי אליהו עצמה אינה סבורה כי תוקף חוזה הביטוח תלוי בהמצאת אישור מיגון. שהרי אליהו נוהגת לשלוח מכתבי התראה על ביטול פוליסת הביטוח במועד עתידי כלשהו, למי שאינו ממציא אישור מיגון.

משמע, גם לשיטתה של חברת הביטוח, פוליסת הביטוח תקפה, לפחות כל עוד לא חלפו המועדים לקיום דרישות חברת הביטוח, כאמור במכתב ההתראה.

בהערת שוליים, מוסיף השופט, תוך ניתוח הוראות סעיף 21 לחוק הביטוח, כי גם אילו לא היו במכוניתו של המבוטח כל אמצעי מיגון, חברת הביטוח לא הייתה יוצאת פטורה בלא כלום מתשלום תגמולי ביטוח.

היא הייתה חייבת בתשלומם, אומנם בשיעור נמוך יותר, אשר ישקף את החמרת הסיכון.

על יסוד האמור לעיל, החליט השופט לפסוק למרצבך את מלוא תגמולי הביטוח בגין גניבת הרכב, תוך חיובה של חברת אליהו בריבית מיוחדת ובהוצאות משפט נכבדות.

בסופו של עניין תיאלץ אליהו לשלם למרצבך תוספת של כחמישים אחוז, מעבר לתגמולי הביטוח שהייתה אליהו אמורה לשלם מלכתחילה.

מסמך 370